כיצד יש לנהוג בפירות שביעית של אוצר בית דין?

שלום וברכה
לגבי השאלה של אוצר בית דין כיצד נכון להתייחס לפירות אלו, וכיצד מוכרים פירות אלו בשווקים וברשתות המזון,
הנה לגבי המושג אוצר בית דין מקורו הוא בדברי התוספתא בשביעית [פרק ח הלכה א-ב]
שהיו נוהגים שלוחי בית הדין לעמוד על פתחי העיירות והיו מביאין להם פירות והיו נותנין להם מזון שלש סעודות
ואת שאר הפירות היו שומרים ומחלקים לכלל הציבור,
וביאר הרמב"ן שהיו עושין כן כדי שלא ישמרו הבעלים את הפירות ויעשו בהם סחורה.
כיום נוהגים ששלוחי בית הדין מגיעים לפרדסים ולמטעים ומטפלים בפירות,
אכן עם השנים ראו שעדיף שבעלי השדות יטפלו בכל הכרוך שכן הדבר מצריך הוצאות מרובות שכירות פועלים, מחסנים, שינוע קירור ועוד,
ומשלמים להם על טרחתם , פירות אלו אמורים להיות מחולקים לכלל אלא שההוצאות הרבות והטיפול בהם עולה ממון רב,
על כן התשלום אינו על גוף הפירות אלא על ההוצאות והלוגיסטיקה שמסביב ולכן התשלום עליו אינו נחשב כסחורה בפירות שביעית והכסף הניתן אינו קדוש.
על כן מן הדין מותר לקנות פירות אלו [אכן לדעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל אם המחיר יקר ממחיר השוק אסור לקנותם],
אלא שיש לנהוג בפירות אלו כדין קדושת שביעית ולאוכלם ולא להשתמש בהם שלא כדרך השימוש הרגיל בהם,
ואת הפסולת שבהם אם הינה אכילה לאדם או לפירות יש לשמור עד שירקיבו, ויש המתירים להניחם בתוך שקית ניילון ולזרקם לפח האשפה.

בברכה ארז אלחרר לימודי דעת