האם מותר לי לנסוע לירושלים? בערב שבת שעה וחצי לפני שקיעה?
שלום וברכה לכבוד הרבנים, הצוות והלומדים.
יצאנו מבני ברק שעתיים ורבע לפני הדלקת נרות,
אבל לא הכל בשליטתנו.
בשלב מסוים האוטובוס פשוט עצר ועמד בפקק,
ואחרי בירור הבנו שקרתה תאונה קשה שחוסמת את הנתיבים.
אחרי יותר משעה,
הנוסעים בקשו לחזור לבני ברק.
רציתי לדעת –
האם היה מותר לי לבקש להמשיך לנסוע לירושלים?
עדיין היינו שעה וחצי לפני שקיעה.
במה זה תלוי?
ומה נכון לעשות במקרה כזה?
4 תגובות
איני יודע מה ההלכה בזה.
רק אזכיר את מכתבם של גדולי ישראל לאסור ליסוע מאוחר בער"ש במיוחד שעה וחצי לפני השקיעה..
אז אולי פשוט שצריך לחזור לבני ברק?
לחזור לבני ברק
כתב מר״ן שו״ע (סימן רמט ס״ד) שאסור ללכת בערב שבת יותר משלוש פרסאות (בערך עד שליש היום)כדי שיגיע לביתו בעוד היום גדול ויוכל להכין צרכי שבת מבעוד היום וכתב הב״ח שאם נוסע בעגלה רשאי ליסוע אף אחרי חצות היום מכל מקום צריך להזהר להגיע לביתו מבעוד היום שישאר לו זמן מספיק להכין צרכי שבת (כגון אם לוקח לו שעתיים להכין צרכי שבת, יש לו להזהר להגיע לביתו שעתיים לפני השקיע) וכן נראה מדברי הגר״ז סק״ג ובנידון שאלת כבודו שיצאתם מבני ברק שעתיים ורבע לפני הדלקת נרות וכ״ו,
אם הודעתם לבני בתיכם שאתם מגיעים מותר לכם להגיע לבית מאוחר יותר ובלבד שיגיעו לפחות חצי שעה קודם השקיעה ואם אי אפשר להגיע לבית חצי שעה לפני השקיעה, אם יכול להכין צרכי שבת במקום שנמצא והוא בקום בטוח, אז אסור לו ליסוע יותר ואם אי אפשר להכין שם צרכי שבת או המקום אינו בטוח מותר ליסוע לביתו לשבת אפילו לא הודיע לבני ביתו על בואו, ובתנאי שברור לו שיגיע לביתו קודם השקיעה קצת משום שאחר שקיעה אסור לעשות מלאכות מהתורה, כל זה מבואר היטב בספר מנוחת אהבה (ח״א פ״ב סעיף יא עמ׳ כ״ט)
כמו שכבר כתבו, מבחינה הלכתית יכול להיות שמותר לצאת בזמן שסביר שיגיע קודם השקיעה אם מוכן לו צרכי השבת במקום שמגיע אליו.
אך אספר מה ששמעתי מכלי ראשון מהחזון איש זיע"א. אחיינו של החזון איש הגאון הגדול רבי שלמה שמשון קרליץ זצוק"ל אב"ד פתח תקוה, בצעירותו היה גר בירושלים, באחת מנסיעותיו למשפחתו שבבני ברק הייתה תאונה קשה מאוד בעלייה להר הקסטל בין האוטובוס שהוא נסע לבין משאית נשק של הצבא. הגרש"ש קרליץ נפצע קשה מאוד והיה חשש כבד לחייו.
אחרי כמה חודשים נסע הגרש"ש קרליץ לבני ברק ונכנס לדודו הגדול החזון איש זיע"א, החזו"א שמאוד העריך את אחיינו, התפלא בפניו איך קרה הדבר, והלא הוא כולו תורה ותורה מגנא ומצלא, אך כששמע החזון איש שהתאונה היית ביום שישי (לפני הצהרים), הוא הגיב, שאם זה קרה ביום שישי כבר אין לו את השאלה איך התורה לא הגינה עליו.