שואל הלומד א. ועקנין
האם מותר לצאת עם מסיכה לרשות הרבים בשבת?
תפריט
תפריט
כבר הגעת עד כאן
לא תכתוב לנו כמה מילים?
בסיום השארת הפרטים בהצלחה – נציע לך מתנה.
6 תגובות
משיב הלומד ה"ה אברהם קהת הי"ו
שלושה צדדים לבעיה:
פיקוח נפש : ידוע ומוכח שמגפת הקורונה נושאת סכנת מוות.
למרות שהמסכה ספק מגינה, ספק אינה מגינה – יש באי לבישתה ספק פיקוח נפש,
ומטעם זה מותר ואף חובה לשאת אותה מחוץ לבית,
וזאת – בכל רשות: רשות היחיד, כרמלית, רשות הרבים ומקום הפטור.
אם נהוג במקום מסוים לשאתה כשיוצאים מן הבית, אולי יש לה דין של לבוש, ומצד זה אין איסור ללבשה,
גם אם תועלתה אינה מוכחת או אינה קיימת כלל.
לצערנו אנו רואים שאנשים רואים בה מטרד ולובשים אותה שלא על פי דרכה, או שמסירים אותה ונושאים בידם ברשות הרבים.
ואז ההיתר עלול להיות מכשול לפני עיוור.
לסיכום יתכן שלכתחילה ניתנה לנו הזדמנות לקיים כלשונו את האיסור
אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי
ומצד שני אפשר לסמוך על התוקף של דברי הסעיף הראשון, ולסמוך שיהיה מי שיעיר לנו אם לא נעטה את המסכה כראוי.
המצפה לגאולה
אברהם קהת
משיב הרב אורי גרילוס שליט"א
לשאלת רבים אם מותר לצאת במקום שאין עירוב עם כפפות ומסכה שלובשים כדי
למנוע הידבקות במחלה.
מבואר בשו"ע (או"ח סי' ש"א סל"ז)
"מותר לצאת בשבת בבתי ידים הנקראים גואנטי"ש. ויש מי שמחמיר להצריך
שיתפרם מע"ש בבתי ידים של מלבושיו או שיקשרם בהם בקשר של קיימא יפה, וראוי
לחוש לדבריו".
הרי שמותר לצאת בכפפות דהוי מלבוש ולא משא כיון שבא להגין על הידים מפני הקור וכמבואר שם במשנה ברורה.
ואין נראה לחלק בין כפפות מן הקור לכפפות המגינות ממחלה.
אלא שי"א דחיישינן שמא יוריד את הכפפות ואתי לאתויי ד' אמות ברשות הרבים, וראוי לחוש לדבריו.
ובמשנה ברורה כתב שנהגו להקל, ושמא נהגו כן משום שלדעת פוסקים רבים אין לנו רשות הרבים בזמנינו,
אך מ"מ אף שאין למחות ביד המקילין ראוי לכל בעל נפש להחמיר, עי"ש.
ונראה דכיון שאין כאן אלא חומרא לבעלי נפש, כל שיש אף חשש רחוק של סכנה יש
להקל בזה אף לכתחלה.
ונראה עוד טעם להקל בזה, דהרי כתבו הפוסקים דכל החשש שמא יסירם ברשות הרבים משום פרעוש שעוקץ את בשרו שצריך להסירו
ויצטרך להוריד את הכפפה כדי
להסיר את הפרעוש וכדו'. וחשש זה לא שייך בכפפות אלה המתלבשות על י דיו באופן
הדוק ביותר ואפשר לעשות אף את המלאכות הדקות ביותר עם כפפות הללו,
ולא מסתבר לחשוש שיורידם ברשות הרבים.
ולגבי המסכה יש לדון אם הוי דרך מלבוש, ואפשר שזה תלוי במחלוקת הפוסקים
לגבי רטיה שלובשים כדי להגן על פצע מפני מכות או סריטות אם הוי מלבוש או משא,
דהנה איתא בשו"ע )ש"א סכ"ב(:
"יוצאים במוך וספוג שעל המכה לפי שהם מרפאים הילכך הוי כמו תכשיט, וכן בקליפת שום ובצל או באספלנית ומלוגמא ורטייה שעליה,
ואם נפלו מעלי ה לא יחזירנה
וכ"ש שלא יתנם בתחלה, אבל אסור לכרוך חוט או משיחה על המכה לצאת בו, דכיון
שאינם מרפאים הוו משוי, אבל באגוד שכורך על הרטייה שלא תפול מעליו, יכול לילך בו
וקושרו ומתירו".
ומבואר דרק במה שמרפא אמרו שאינו משא ולא במה שאינו אלא מגין, ובמשנה
ברורה )שם ס"ק ע"ז( הביא את דעת הגר"א שמקיל אף במה שעשוי להגן, והמשנה ברורה
ציין למה שכתב לקמן בסעיף כ"ח, והנה ז"ל השו"ע שם:
"מי שיש לו מכה בפיסת רגלו וקושר עליה מטבע להגין שלא ינגף ברגלו, וגם הוא
מרפא, מותר לצאת בו".
הרי משמע באופן יותר מפורש דרק בדבר שהוא מרפא מותר, אך המשנה ברורה )שם
ס"ק ח'( הביא את שיטת האליה רבה שיש להקל אף במה שאינו אלא מגן, והביא ראיה
מסעיף י"ג דכל דבר שלובש כדי למנוע צער הוי מלבוש, עי"ש.
ומסקנת המשנה ברורה להקל בזה, כך נראה בבירור מדבריו שם.
ונראה עוד, דמסכה עדיפה מכל הדוגמאות הנ"ל של שלושת הסעיפים בשו"ע,
דהמסכה מתלבשת על הגוף כעין מלבוש ואינו דומה לרטיה ותחבושת וכיס של זב, דכל
הני אינם דרך מלבוש ובהם נחלקו, משא"כ מסכה שלובשים על הפנים, דהרי במקומות
הקרים לובשים מסכות פנים כדי להקל מפני הקור והוי יותר דרך מלבוש.
ואין לחשוש שמא יסיר את המסכה כדי לדבר עם חבירו או להשתעל ולהתעטש,
דבדרך העולם, אף אם יעשה כן לא מסירים את המסכה לגמרי אלא מושכים אותו כלפי
מטה כדי לגלות את פיו, ואף באופן זה הו מלבוש ולא משא.
וק"ו בנידון דידן שמדובר בחשש סכנה דיש להקל, ובפרט שנוהגין לסמוך על
הפוסקים דאין לנו רשות הרבים בזמן הזה, כנ"ל.
מתוך פסקו של הגאון ר' אשר וייס בחוברת מנחת אשר שיצאה לענייני הקורונה.
משיב הפונה ה"ה מוטי אגסי הי"ו
מסכה רפואית בשבת
כאשר הנחיות הרשויות הממונות על בריאות הציבור הן, שצריך לחבוש מסכה מחוץ לבית,
וכיון שהמסכה נחשבת לצורך הגוף כתכשיט, הרי שמותר לצאת בה במקום שאין עירוב,
ואף אם הוא משנה את מיקומה, מתחת לאפו, כדי לשאוף אויר צח, הרי שמותר, כיון שאין זו דרך הוצאה,
ואין לאסור משום שמא יסירה ברשות הרבים, אבל לתלותה על פניו בלא כיסוי אפו וחוטמו, במקום שאין עירוב אין להקל
[על פי האור זרוע הלכות שבת סימן פד סוף אות ג; שו"ת מהר"ם מרוטנברג סימן שלו סימן כח; שו"ע או"ח סימן שא סעיף יד, משנ"ב ס"ק נא, פג, קח –
כיון שהוא צמוד לפניו הוי כמלבוש, ומשום הכי אין בו משום אצולי טינופא. ולאו משום דלמא שליף כמו בתכשיט,
כיון שבני אדם מקפידים שלא להסיר את המסכה משום הסכנה ומשום החשש מלקבל קנס משליחי שר העיר, ואין לדמות ולגזור מדעתנו,
וכל שכן שבמקום פיקוח נפש לא העמידו חכמים דבריהם. טעם נוסף להיתר, על פי דברי שו"ת רב פעלים (ח"ב או"ח סימן מח),
כשם שמותר להרכיב משקפיים ברשות הרבים, דאפשר לחשוב זאת בכלל רפואה, דאינו מרכיבם כדי להגן מן הצער דווקא,
אלא מרכיבם גם כן כדי לדחות הנזק מעיניו החלושות, שריבוי האורה שבאוויר יזיק לעיניו ויחלישם, והבתי עינים דוחין זה הנזק ממנו,
והרי זה בכלל רפואה. טעם נוסף, שברוב המקומות אינו ודאי רשות הרבים.
ומשום שחבישת המסכה שכל מטרתה היא, להגן על האדם שלא יחלה, הרי שהיא כקמע של מומחה, שמותר לשאתה גם ברשות הרבים
(שו"ע או"ח סימן שג סעיף כד, שער הציון ס"ק סד, משנ"ב ס"ק עח); הגר"מ שטיין, קובץ מבית הלוי בעקבות הנגיף גיליון ח' תש"פ.
וישנו מכתב שנתפרסם, פסק הגרי"מ שטרן לכלל הציבור החרדים לדבר ה', בראש חודש אייר תש"פ, וז"ל המכתב: "….
כיון דהיא עשויה להגן שלא יחלה אין בו איסור הוצאה. וז"ל המשנ"ב (סימן שא ס"ק קח), בא"ר הביא בשם כמה פוסקים דאפילו אם אינו מרפא אלא שעושה כדי להגין מצער גם כן מותר לצאת בו וכן כתב בתוספות שבת בשם מהרש"ק ועיין לעיל בסעיף כ"ב מה שכתבתי בשם הגר"א דדעת הרמב"ם הוא גם כן הכי, עכ"ל המשנ"ב. ואם כן, קל וחומר במסכה שהיא עשויה להצלת נפשות פשוט דמותר לצאת בו (וע"ע בשו"ת אמרי יעקב ח"ב סימן יח) ……
וכבר נתפרסם מגדולי הרבנים דיש להישמע להוראות משרד הבריאות, וגם פרט זה נכלל בו ויש להקפיד בו –
וכל היוצא עם מסכה למרחב הציבורי מקיים בזה כל רגע ורגע מצות עשה של 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם' –
וכדאי להביא כאן מכתבו של מרן רבי עקיבא איגר זצ"ל שנדפס בספר אגרות סופרים (מכתב ל)
שכתב וז"ל: והעובר על ציווי הרופאים בסדר ההנהגה חוטא לה' מאוד כי גדול סכנתא מאיסורא ובפרט במקום סכנה לו ולאחרים שגורם חס וחלילה התפשטות החולי בעיר וגדול עוונו מנשוא להקפיד בעניין הנ"ל. עכ"ל.
ודבריו הק' הם הוראה ברורה למצב של היום, ולכן יש מאוד להקפיד בעניין הנ"ל. והשי"ת יעזרנו שיעבור במהרה מעלינו מגיפה זו ונוכל לשוב לעבוד ה'
בבתי כנסיות ומדרשות מתוך בריאות ושמחת הנפש. מצפה לרחמי ה' וישועתו יעקב מאיר שטרן"].
והרוצה להחמיר לא לצאת עם המסכה בשבת במקום שאין ערוב, העצה לזה הוא להתעטף בצעיף שיכסה את הפנים והאף יחדיו, ובזה מותר לצאת לפי כל השיטות, וגם על פי חוקי שר העיר [ואם אין לו צעיף, והוא חושש לאיסור יציאה עם מסכה על פניו בשבת במקום שאין עירוב, אפשר לומר לו את המענה שהגר"ש הלוי וואזנר ענה בשיעור בבית מדרשו. הרה"ח ברוך בענדיט סיפר שהגר"ש הלוי וואזנר נשאל על ידי אחד מהמשתתפים בשיעור שמסר בבית המדרש, האם יש לברך על אכילת גלידה בסוף הסעודה, והגר"ש ענה לו, "דעתי שיש לברך, אך הרוצה להחמיר על עצמו, ולא לברך, יחמיר ולא יאכל גלידה", ועל דרך זו, יש לומר, שהרוצה להחמיר ולא לטלטל את המסכה במקום שאין עירוב, הרי שיחמיר על עצמו ולא יצא מפתח ביתו בשבת כלל ללא מסכה, כיון שהוא מסכן את עצמו וגם אחרים, ואף יגרום לחילול ה' – קובץ מבית הלוי בעקבות הנגיף גיליון י פרשת אחרי מות קדושים תש"פ].
משיב הלומד ה"ה אסף הי"ו
מותר מכיוון שזה דרך לבישה (אני מתכוון שמותר לצאת עם מסכה על הפנים אבל להחזיק ביד אסור)
משיב הפונה ה"ה שמעון
מסתבר שהליכה עם מסיכה מותרת כיון שכך הוא דרך בני אדם כיום
וחשיב כלבוש ובוודאי לא גרע מתכשיט.
אלא שאם הוא תכשיט בלבד ולא לבוש אולי היה מקום להחמיר ברה"ר גמורה מחשש שמא יבוא להסיר
כמו שחוששים בתכשיט אלא שיש מקום לחלק, שבתכשיט החשש שמא יבוא להראות לאחר .
אבל כאן הרי כיון שיש חשש סכנה בלעדיה אולי לא חוששים ובפרט שאין כאן מה להראות כמו תכשיט.
רק שחשוב להעיר שיש להקפיד מאוד ללכת עם המסיכה כמו שצריך היינו על פה ואף
כי אחרת דהיינו שמניח תחת הצואר (ורק מפני המשטרה וכדומה) הוי טלטול גמור כי אינו הולך כדרך הראויה.
והוא כמו מי שלובש משקפיים שלא על עיניו שודאי הוא איסור גמור וחייב חטאת.
בברכה
מותר כיוון שזה דרך מלבוש וגם זה יכול ליהיות ספק פיקוח נפש