לרב אלחרר הגיעה שאלה מענינת מאת גבאי בית כנסת בהוד השרון:
בבית הכנסת שלנו, ברוך ד', קורה לעיתים קרובות שזוכים לסיים מסכת.
על ידי כך התעוררה אצלינו שאלה:
כאשר יש סיום מסכת בבית כנסת נוהגים שלא לומר תחנון ונפילת אפיים בתפילה הסמוכה לסיום.
מה קורה כאשר סיום המסכת הוא לאחר תפילת מעריב – כלומר לאחר השקיעה?
האם גם במקרה כזה לא יאמרו בתפילת מנחה תחנון ונפילת אפיים?
או שבמקרה כזה נחשב הדבר שפנה היום ואין שייכות בין תפילת מנחה לסיום?
(עלי לציין שאצלינו בבית הכנסת מתפללים תפילת מנחה ותפילת ערבית בסמיכות.)
4 תגובות
ראשית, עצם הקביעה שסעודת סיום פוטרת מתחנון אינה ברורה כל כך, בס' דרכי חיים ושלום כתב שאין לומר תחנון, אולם בשו"ת פרי השדה ח"ב סי' קפב כתב שמנהג העולם אינו כן. ובשו"ת יביע אומר ח"ד סי' יג כתב שאף שמעיקר הדין יש לומר תחנון ניתן לסמוך על המקילים כדי לחזק ברכיים כושלות ולהרבות באהבת התורה. ומכל מקום נראה ברור בכל המקורות הנ"ל שהנושא הוא כאשר מתאספים יחד לחגיגת הסיום ובתחילתה מתפללים אבל אם אין קשר בין הסיום לתפילה והיא לא נעשית תוך כדי חגיגה אין סיבה לפטור מתחנון.
ולגבי הנידון כשסיום נערך אחרי מעריב: יש לדמות זה לדין חתונה. אם מתפללים מנחה קטנה ואחריה מעריב ואחריו עושים חופה, דעת בעל שבט הלוי (ח"ז סי' י"ח) שבמנחה כבר לא אומרים תחנון. ודעת הגרשז"א זצ"ל (מובא באשי ישראל פכ"ה הע' פב) שרק אם החתן מתפלל איתם אין אומרים תחנון.
ולכן נראה למעשה בנידון דידן: שאם נאספים לתפילות מנחה מעריב מתוך שמחה של הסיום הקרב ובא ובעלי השמחה מתפללים שם, אז אין לומר תחנון לפי מנהג אותה הקהילה.
בכבוד רב
בברכת התורה
נראה לי שסיום מסכת לא קשור לתחנון נראה שרק על שמחת מצוות שבגוף כגון חתונה. הברית שזה שנוי בגוף אבל סיום מסכת זה שמחה של מצווה של החפץ ואילו שאוכלים בשר לכבוד זה אבל לגבי תחנון אין זה קשר נשמח לשמוע את השבוע הנכונה
אמירת תחנון ונפילת אפים עם כל המעלה שבאמירתם עדיין זה מנהג שנהגו ולכן בקל אפשר לבטל ולא לומר תחנון
תשובת הרב אלחרר שליט"א:
ראשית, יישר כח ללומדים היקרים על התשובות, חילכם לאוריייתא!
למעשה, אכן מנהג אי אמירת תחנון בתפילה הסמוכה לסיום מסכת נהוג בעיקר על ידי קהילות הספרדים.
לענייננו,
שאלת לחוות דעתי בעניין אמירת תחנון ונפילת אפיים בתפילת מנחה ביום אשר מקיימים בבית הכנסת אחר תפילת ערבית סיום מסכת במסגרת הדף היומי יחד לומדים יקרים ועמלי תורה הי"ו, ונפשך בשאלתך שמא רק בתפלה הסמוכה לסיום אין לומר תחנון ונ"א אך אם הסיום אחר תפילת ערבית שוב פנה היום ונחשב כיום חדש ואין שייכות בין תפילת מנחה לסיום.
הנה המקור לפטור אמירת תחנון ונפילת אפיים בתפלה הסמוכה לסיום מסכת הינו על פי מה דאיתא בגמרא שבת (קיח ע"ב) "אמר אביי תיתי לי דכי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתיה עבידנא יומא טבא לרבנן", וכן מבואר בבא בתרא (קכא.) שביום שפסקו לכרות עצים למערכה קראו לאותו היום, "יום תבר מגל", שבאותו יום סיימו והשלימו את המצוה והיו שמחים ונחשב להם כיום טוב, וכן כתב בנימוקי יוסף (שם) שהמנהג לשמוח בעניין מצוה שהשלימה ועושין משתה ושמחה ויום טוב, וכן פסק הרמ"א ביורה דעה (סי' רמו סע' כו בהגה) שמסיים מסכתא מצוה לשמוח ולעשות סעודה ונקראת סעודת מצוה. וכ"כ הש"ך והט"ז שם והוסיפו בשם הרש"ל (בבא קמא סי' לז) דאפילו מי שלא סיים את המסכת מכל מקום מצוה עליו לשמוח יחד עם המסיים. ע"ש.
והיות ודין זה מוסכם הוא שסיום מסכת וכיו"ב נחשב כסעודת מצוה ויום טוב א"כ הוא הדין לעניין אמירת תחנון ונפילת אפים שאין לאומרם, כשם שאין אומרים אותם בשאר ימים טובים וימי שמחה.
וע"ע למו"ר מרן הראש"ל רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל בשו"ת יביע אומר (ח"ד סי' יג) שהאריך כיד ה' הטובה עליו והעלה שבתפילה הסמוכה לסיום מסכת אין לומר תחנון ונ"א, וטעמו ונימוקו שהיות וכל דין נפילת אפים מעיקרא אינו אלא רשות ולא חובה וכמש"כ הטור (סימן קלא) בשם רב נטרונאי גאון וכ"כ הריב"ש וכן הסכמת הפוסקים שם.
ולכאורה היה מקום היה מקום לומר שהינו דוקא כאשר עושים את הסיום והסעודה סמוך לתפילת מנחה אז לא יאמרו, אך אם הסיום נערך רק אחרי תפילת ערבית כבר עבר זמנו ובאופן כזה יאמרו תחנון ונפ"א במנחה כבכל יום, אמנם הנלע"ד שגם במקרה זה לא יאמרו, כל שנתקהלו קהל רב ומוזמנים לכבוד המאורע שכן זהו כבוד התורה ושמחתה והוי כיום טוב.
ובפרט אם עורכים סעודה על פת וכיו"ב דאיכא אף איסורא לאכול קודם תפילת ערבית כמבואר בשולחן ערוך (סי' רלה ס"ב) שאסור להתחיל לאכול חצי שעה סמוך לזמן קריאת שמע של ערבית, והטעם כתבו הפוסקים שמא ימשך בסעודתו, ופעמים ישתקע ע"י זה בשינה וישכח לקרוא קריאת שמע, ובודאי מצוי שכאשר מתעכבים בין מנחה לערבית בסעודה ואזכרות וכיו"ב כמה נכשלים ולא מתפללים בציבור וכד', על כן ודאי דאיכא עדיפות לאחר את מעמד הסיום והסעודת מצוה עד לאחר תפילת ערבית, ובכהאי גונא לא יאמרו בתפילת מנחה תחנון ונפ"א במנחה.
וראיתי להעתיק כאן את לשונו הזהב של מרן בעל היביע אומר בתשובה שם לגבי תפילת מנחה וה"ה לכאן וזיל בתר טעמא:" ..אבל במקומינו שאין שום מנהג קבוע נכון למנוע אמירת נפ"א לכבוד שמחת התורה ולומדיה ולהרים קרנם ולחבבם בפני בעלי בתים וכל שכן בזה הזמן שכבוד התורה ירד אלף מעלות אחורנית ותרד פלאים בעוונותינו הרבים, ויש לאזור חיל ברוב תעצומות להחזיר העטה ליושנה ולהשיב כבוד תורתינו הקדושה ולומדיה וזה אפילו בתלמיד חכם שסיים מסכת לבד וקל וחומר לציבור שלם שלמדו בצוותא מסכת גמרא לפי כח הבנתם, ואפילו לא העמיקו בעיון היטב המעט יחשב להרבה בדור יתום הזה וכמש"כ האר"י הקדוש ז"ל בשער הגילגולים (דף סב:) ע"ש, וכל שכן בדורנו זה דור החופש והדרור שהסטרא אחרא גוברת הרבה מאד ביתר שאת מהדורות הקודמים ושכר המחזיקים בתורת ה' ומצוותיו עולה לאין ערוך על מעשה הדורות הקודמים בהתאם להתגברות היצר הרע וכו', על כן נחזק ידיים רפות וברכיים כושלות נאמץ וגם לעניין נפ"א אוריי מורינן שבמנחה שמתפללים לפני הסיום והכל נאספים לשם כבוד התורה שאין לומר וידוי ונפ"א ובפרט שנוהגין לומר הקדיש והקדושה בניגון וקול רינה ותודה המון חוגג וכו' עכ"ל.
וכעת הראני תלמידי וחביבי הרה"ג רבי דניאל קצין שליט"א מש"כ בשו"ת שבט הלוי (ח"ז סי' יח) שדן שם לגבי אמירת תחנון בתפילת מנחה שלפני חופה שתערך בערב, וכתב לחלק בין שמתפללים מנחה גדולה שעדיין לא מכינים עצמם לשמחתם ולחופה ולפני החופה יתפללו מעריב, יש לומר תחנון בציבור אע"פ שהחתן עצמו אינו אומר [א"ה זה לשיטת אחינו בני אשכנז שנהוגין כן], אמנם לפעמים מאחרין מנחה לפני הערב ומיד אחר כך מעריב שלפני החופה, בזה יראה להקל אע"פ שעדיין יום, ומכל שכן כשמתפללין מנחה באולם כנהוג היום ונשארים עד הלילה פשיטא שאין אומרים תחנון וכו'. עכ"ל. ולכאורה הוא הדין בנידון דידן שכל שנתאספו במקום לשם הסיום אין לומר תחנון.
על כן נראה למעשה נראה שבמקום שמקיימים את סיום המסכת ומתפללים תפילת ערבית קודם הסיום לא יאמרו במנחה תחנון ונפ"א, ובין תפילת מנחה לערבית יאמרו דברי תורה ומוסר בענייני דיומא ובמעלת התורה ולומדיה, ואחר כך יתפללו ערבית ויעשו הסיום והסעודה לכבודה של תורה, ואין בזה בית מיחוש כלל, אך במקום שאין קשר בין התפילה לסיום כגון שעושים הסיום בשעה מאוחרת יותר ולא באותו מעמד יתפללו כרגיל ויאמרו תחנון ונפ"א, וה"ה בכל זה גם לעניין הכנסת ספר תורה ודו"ק.
וה' יתברך יעלה עלינו רוח טהרה ממרום להגדיל תורה ולהאדירה ולזכות את הרבים, אמן.
בברכת התורה ארז אלחרר