שואל הפונה-האם יכול לשמוע ולצאת ידי חובת קידוש
מבעל הבית שנמצא בסלון בקומה הראשונה ?
תפריט
תפריט
שואל הפונה-האם יכול לשמוע ולצאת ידי חובת קידוש
מבעל הבית שנמצא בסלון בקומה הראשונה ?
כבר הגעת עד כאן
לא תכתוב לנו כמה מילים?
בסיום השארת הפרטים בהצלחה – נציע לך מתנה.
13 תגובות
משיב הפונה לעניות דעתי, במידה והמבודד שומע בבירור את הקידוש של בעל הבית. ( מילה במילה)
יכול לצאת בקידוש, טוב יעשה עם יעשה בשביל עצמו קידוש.
משיב הלומד
יוצא, ויאכל שם שיהיה קידוש במקום סעודה.
משיב ה"ה אריאל טל הי"ו
יציאת חובה על ברכה בתנאי שהמברך מכוון לזכות את השומע והשומע מתכוון להזדכות.
הבעיה המרכזית היא: באם המברך לא נתכוון להוציא את השכן כדי חובת שמיעה
והשכן מעוניין להזדכות מכוח ברכת השכן הזה.
במקרה כזה התשובה שלילית.
משיב הפונה ה"ה אושר גורלשוילי הי"ו
יכול לשמוע ולצאת ידי חובתו. וטוב שיכין את שולחן הסעודה בקומתו.
ובדיעבד, אם שמע בכוונה לצאת, יוצא ידי חובה אע"פ שעדיין לא הכין את השולחן, אלא רצה להכין מיד לאחר הקידוש.
עיין שו"ע או"ח רע"ג סע' ו, ג. משנ"ב שם. ילקוט יוסף שבת א' עמ' רצ"ג. שולחן ערוך הרב סי' רע"ג סע' י. ועוד…
משיב הפונה ה"ה ישראל איזק הי"ו
ראשית כל איני רב, טרם הוסמכתי, ולכן אני יכול לענות לכם רק בשם מורינו ורבינו,
מופת הדור הרה"ג שלום נגר שליט"א הרב הראשי לאריאל לשעבר, ראש כולל "בית מדרש יחיאל", ומחבר שני השותי"ם הגדולים.
מרן בשולחן ערוך סימן רעג סעיף ו כותב: "ואם קדש בביתו ושמע שכנו ושלחנו ערוך לפניו, יוצא בו, דשפיר הוי מקום סעודה,
וכגון שנתכון השומע לצאת ומשמיע להוציא"
נלמד מכאן, שלשה ענינים.
אחד, שאם המקדש יכול להוציא את שכנו שנמצא בבית אחר (רשות אחרת)
קל וחומר שיכול להוציא את מי שדר בביתו (באותה רשות) וכן נראה דעת מרן והרמ"א שם סעיף א.
ענין שני, האדם שנמצא בקומה השניה צריך שתהיה סעודתו לפניו, שאין קידוש אלא במקום סעודה.
ענין שלישי, שיתכוון לצאת שומע (האדם בקומה השניה) ומשמיע (האדם בקומה הראשונה) – ככל קידוש שאנחנו עושים.
וכן דעת הטור, רבינו ירוחם חלק א, סמ"ק, הגהות מימוני פרק כט אות ל.
וכן כתב המשנה ברורה שם ס"ק כח: "ואם קדש. הוא הדין דאפילו לכתחלה יכול לקדש בביתו כדי שישמע שכנו הדר בבית אחר (מגן אברהם)"
וכן כתב מופת הדור הרה"ג עובדיה יוסף זצ"ל בחזון עובדיה , שבת חלק ב עמוד קמה: "המקדש בביתו על שלחנו, ושכנו שמע הקידוש על שלחנו, ונתכון לצאת ידי חובת הקידוש, וגם המקדש נתכון להוציאו ידי חובה, יצא ידי חובתו. וחשיב שפיר קידוש במקום סעודה"
לסיכום, יכול האדם שנמצא בבידוד בקומה השניה לצאת ידי חובת קידוש בשמיעה מבעל הבית שנמצא בקומה הראשונה, כל עוד סעודתו לפניו.
בברכת התורה ולומדיה
אני הקטן העלתי בדלי דלותי וברחמי שמיים עלי
ישראל בן ניסן איזק
שנתבשר בשורות טובות, ורפואה שלמה לכל חולי עמו ישראל, אמן.
משיב הפונה ה"ה מוטי הי"ו
שמירת שבת כהלכתה פרק מז סעיף לד הערה קסב-קסד
הלומד ה"ה מרדכי פרי הי"ו משיב:
אם האדם נמצא בקומה השניה של הבית ושולחנו ערוך לפניו.
והמקדש מכוון להוציאו ידי חובת קידוש, והוא מתכוון לצאת ידי חובה
כיון ששולחנו ערוך לפניו.
אנו פוסקים שיש בקידוש דין של שומע כעונה,
נחשב הדבר כאילו הוא בעצמו עושה את הקידוש
ויוצא ידי חובת קידוש במקום סעודה.
משיב הלומד ה"ה נתן שטבון הי"ו
איתא בגמ' פסחים )קא.( דאמר שמואל אין קידוש אלא במקום סעודה. ופירש רשב"ם )שם( דכתיב
)ישעיה נח( וקראת לשבת עונג במקום שאתה קורא לשבת כלומר קרייה דקידוש שם תהא עונג ומדרש הוא. אי נמי
סברא היא מדאיקבע קידוש על היין כדתניא לקמן )דף קו א( זוכרהו על היין מסתמא על היין שבשעת סעודה הוקבע
דחשיב. וכן פסקו ג' עמודי הוראה וכ"פ מרן השו"ע )ס' רעג סע' א(.
ועיין בטור )ס' רעג סע' ו( שכתב דאם קידש בביתו ושמע שכינו ושלחן ערוך לפניו יוצא בו דלדידיה הוי מקום
סעודה, וכגון שנתכוון השומע לצאת ומשמיע להוציא. והב"י הביא דכן כתב רבינו ירוחם בח"א )סו רע"א( וסמ"ק
)סי' רפא( והגהות )מיימוניות( פרק כ"ט )דפוס קושטא ה"ח(. וכ"פ בשולחנו הטהור )ס' רעג סע' ו( וז"ל: ואם קידש
בביתו ושמע שכנו ושלחנו ערוך לפניו, יוצא בו דשפיר הוי מקום סעודה. וכגון שנתכוין השומע לצאת, ומשמיע
להוציא. ע"כ. ]ודלא כדברי התורת שבת )שם ס"ק ח( שחולק וסובר שאינו יכול לנוציאו אפילו מחדר לחדר, מפני שאינם קובעים יחדיו,
ע"ש[. והמגן אברהם )שם ס"ק יג( כתב שדין זה הוא אפילו לכתחלה דיכול לקדש בביתו כדי שישמעו. וכן מובא
במשנ"ב )שם ס"ק כח( וז"ל: וה"ה דאפילו לכתחלה יכול לקדש בביתו כדי שישמע שכנו הדר בבית אחר. ע"כ. וכן
פסק מרן הרע"י בחזון עובדיה על שבת )ח"ב עמ' קמה הל' ח(. וכ"'פ בילקו"י על שבת )כרך א ח"ג עמ' תרפג(.
מסקנא דדינא: אדם הנמצא בבידוד ושוהה בקומה שניה של הבית יכול לשמוע ולצאת ידי חובת קידוש מבעל הבית
שנמצא בסלון בקומה הראשונה, בתנאי שנתכוין השומע לצאת, והמשמיע להוציא. ואם המקדש לא כיוון להוציאו
א ורק השומע נתכוון לצאת ידי חובה, משמע מדברי מרן השו"ע שלא יצא . ]ומה שהשומע לא טועם מכוס הקידוש, אין בכך
כלום שאין השתיה חובה אלא למקדש עצמו כמבואר בשו"ע )ס' רעג סע' יג(, אבל ליתר השומעים הטעימה היא רק למצוה מן המובחר
)עיין שם סע' יד([.
משיב הפונה ה"ה דוד לוזון הי"ו
בתשובה לשאלה אתייחס לשני נושאים:
1. האם כששומע קידוש ואין לפניו כוס יין וגם לא שותה מכוס הקידוש יוצא ידי חובת קידוש.
2. האם המקום בו הוא נמצא (קומה שניה) מאפשר לו לקבוע בו סעודתו ולצאת ידי חובה בשמיעת הקידוש שעושים בקומה הראשונה
ושאר בני הבית אוכלים בקומה ראשונה והוא בקומה השניה..
אני מעריך שכוונת השאלה היתה לנושא 2 אולם למען שלמות התשובה אתייחס גם ל 1.
1. אין חובה לשומעים את הקידוש לשתות מכוס הקידוש בין באופן ישיר מהכוס שקידשו עליה ובין באופן עקיף על ידי שמוזגים להם לכוס אחרת.
יש חובה שהמקדש (או מישהו מהשומעים) ישתה מכוס הקידוש מלוא לוגמיו ואז כל מי שהיו בקידוש (וכמובן התכוונו) יוצאים ידי חובת קידוש.
ובמשנה ברורה בסימן רע"א כתב:
רצוי לשתות מהקידוש אך אין חובה.
אם מוזגים לו לכוס אחרת צריך שימזוג לפני שהמברך שותה כי אחרת ישתו יין פגום (וכששותה מכוס הברכה זה לא פגום) .
אם הוא נסמך על כוס המקדש לא ישתה לפניו.
אבל אם היתה לפניו כוס עם יין אז הוא יכול אפילו לשתות לפני ששותה המקדש.
הקידוש צריך להיות במקום הסעודה. לגבי שאר הסועדים בקומה התחתונה זה מתקיים ולגבי מי שבבידוד בקומה העליונה זה מביא אותנו לשאלה 2.
2. שו"ע בסימן רע"ג דן בנושא איזה מקומות מצטרפים להיות מקום סעודה ויוצא בקידוש.
העקרון הוא שבבית אחד שמשמעו תחת קורת גג אחת בין אם זה מפינה לפינה ובין אם זה מחדר לחדר (שלא רואים אך שומעים) ו
בין אם זה מאגרא לארעא דהיינו שתי קומות יכול לשמוע קידוש ולהתכוון ולצאת בו ידי חובה.
אבל צריך שייעד את מקום הסעודה להיות מקום סעודתו קודם הקידוש. ואם ייעד קודם אז יכול לאכול סעודתו במקומו ויוצא יד"ח קידוש.
אם לא ייעד בתחילה מקום סעודתו ורק אחרי הקידוש רוצה לשנות ייעוד המקום אז מותר רק בשינוי מפינה לפינה דהיינו בחדר או טרקלין גדול זה מועיל
אבל מחדר לחדר ובודאי כשאינו רואה ויש מחיצות יצטרך לחזור ולקדש.
במקרה של השאלה המקרה פשוט כיוון שהוא בבידוד הרי ברור שהוא מתכוון מתחילה לקבוע סעודתו למעלה ומשכך יוצא ידי חובת קידוש לכל הדעות.
שו"ע בסימן זה גם דן לגבי שכנים בבית אחר וגם מחצר לבית או מסוכה לבית. וכל המקרים הללו לא קשורים לשאלה.
ראוי לציין שנושא זה הוא יסודי גם לגבי צרוף לתפילה וצרוף לזימון וכו.
משיב הלומד ה"ה ברוך מרלטקו הי"ו
שלום וברכה.
לדעתי אין שום בעיה לצאת ידי קידוש מבעל הבית, אע"פ שלא נמצא איתו באותו מקום.
העיקר שמשמיע יכוון להוציאו ושומע יכוון לצאת וישמע כל המילים כדין שומע העונה. ולכתחילה גם יענה אמן.
מכיון שהוא נמצא בבידוד, אז גם סעודה יאכל במקום שמיעת הקידוש. ויש לו סעודה במקום הקידוש.
משיב הלומד:
שלום רב לכם התשובה לגבי השאלה : אם בן אדם שנמצא בקומה 2 יוצא לידי חובה של קידוש מבעל הבית שגר בקומה הראשונה.
התשובה היא שכן יוצא לידי חובה התפילה עולה למעלה.
גם מקשיב ואם שמע אז כמובן כן יצא לידי חובה
משיב הלומד ה"ה מנחם אלימי הי"ו
לגבי שאלה מספר 1 בנוגע לשמיעת הקידוש שלא במקום המקדש
עיין שו"ע סימן רסט ס"א ובשועה"ר שם דאם השומע שומע במקום סעודתו מותר אע"פ שאינו באותו מקום של המקדש
וזאת כמובן דדעת המקדש להוציא ידי חובה השומע והשומע מתכווין לצאת ראה שו"ע או"ח סימן תקפט ס"ח וט'
משיב הרב אורי גרילוס שליט"א
יישר כח לכל העונים חזקו ואמצו להגדיל תורה ולהאדירה
תשובה: המבודד יכול לשמוע הקידוש בחדרו ויאכל שם כדי שיהיה קידוש במקום סעודה
ויתכוונו המקדש להוציא והשומע לצאת ואם יכול לקדש בעצמו מה טוב.
מקורות
כתב הטור [ומקורו בר' ירוחם והסמ"ק והגהות מיי'] אם קידש בביתו ושמע שכינו ושולחנו ערוך לפניו יוצא בו
דלדידיה הוי מקום סעודה וכגון שנתכוין השומע לצאת והמשמיע להוציא.
ודין כוונת שומע ומשמיע פשוט במשנה ר"ה (כ"ט:) כמבואר בבית יוסף
שבכל המצוות שיש בהם ברכה או שמיעה צריך כוונת שומע ומשמיע כגון שופר ומגילה וקידוש וברכות.
וכך נפסק להלכה בשו"ע (רע"ג ס"ו) שיכול להוציא מבית לבית כיון שהשומע מכוין לצאת
והמשמיע להוציא והשומע אוכל במקום ששמע כדי ולמרות שאינו אוכל עם המקדש
מכיון שאוכל במקום ששמע נחשב קידוש במקום סעודה בשבילו.
וכתב המ"א שאפילו לכתחילה יכול לעשות קידוש במקום אחר כדי שישמע חבירו ואפילו אינו אוכל שם.
וש"ץ אי"צ לכוין כיון שסתמא דעתו על כולם ומ"מ בזמן הזה שמקדשים בבית הכנסת רק משום מנהג לא יוצא,
אא"כ יאמר לש"ץ שיכוין להוציאו. [וכן פסק המשנ"ב] ובביאור הלכה (ד"ה ואם קידש) פקפק בדין זה
כיון שלכתחילה צריל קביעות כלומר שכל היוצאים מהמשמיע נמצאים יחדיו כמבואר לענין הבדלה ולמרות שבדיעבד יצא,
מ"מ לכתחילה לא וסיים "אם לא שנדחוק לומר שכיון שמכוין לצאת נחשב קביעות אפילו בבית אחר".
וכתב המשנ"ב (ס"ק כ"ח) דאם המקדש אוכל בעצמו יכול להוציא השכן אפילו יודע לקדש בעצמו ואם אין השכן יודע לקדש יכול להוציאו אפילו אין אוכל.
ומה שכתב ושולחנו ערוך. כתב המשנ"ב (ס"ק כ"ט)- לאו דווקא אלא ה"ה שיכול לערוך שולחנו כיון שהיתה דעתו לערוך מיד חשיב מקום סעודה.