English מפת אתר  צור קשר 
רבנות אודותינו הלכה שבועית שאלות בהלכה מסלולי לימוד דף הבית
הסמכה לרבנות הראשית
ראשי /  מי דעת /  דעת ודין

ביטוח חיים- נידונים הלכתיים- גליון 96

 


                                                                          מאת: הדיין הרב יצחק צבי אושינסקי שליט"א


 


ביטוח חיים – נידונים הלכתיים



מאמר זה ידון בשאלת חלוקת כספי ביטוח חיים המתקבלים ע"י חברת הביטוח לאחר פטירתו של בן משפחה. האם נדון תשלומים אלו כירושה ויחולו עליהם כל דיני ירושה כגון פי שניים לבכור או מניעת ירושה מהבת, או שמא הרי הם כתשלומים למשפחת הנפטר ויחלקו בהם בני המשפחה בשווה.

מקור הדיון בשאלה זו הוא מהגמרא בבא קמא מב ע"ב: "ת"ר והמית איש או אשה, אמר ר"ע וכו' אלא להקיש אשה לאיש, מה איש נזקיו ליורשיו אף אשה נזקיה ליורשיה וכו'. אמר ריש לקיש לא אמר אלא בכופר הואיל ואין משתלם אלא אחר מיתה והוי ליה ראוי ואין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק". מחדש ר"ע שאת הכופר משלם ליורשי הניזק, למרות שאין הכופר משתלם אלא רק לאחר מיתת הניזק.


ויש לדון, האם תשלומי כופר הניתנים ליורשי המת דינם כירושה ולכן מועברים ליורשיו (דהיינו שחיוב הדמים הוא לנהרג ורק משום העדרו ניתנים ליורשיו), או שמא צוותה התורה להעביר תשלומי הכופר ליורשי המת למרות שאין דין ירושה בתשלומים אלו. וראה במנחת חינוך (מצוה נא), ששיטתו משמע, אין תשלומי הכופר ליורשי המת מכח דין ירושה, אלא הוי חידוש מיוחד של התורה שתשלומי הכופר יינתנו ליורשי המת. לעומתו נראה מדברי הקצות החושן (חושן משפט, סימן תה ס"ק א) שדין תשלומי הכופר ליורשי המת נובע מדיני ירושה.


תשלומי פיצויים ליורשי הרוג


בשו"ת מהר"ם מלובלין (סימן פו) מובא מעשה בגוי שהרג ישראל והלכה אשת הנרצח ותבעה אותו בערכאות וחייבו את הרוצח בתשלומי פיצויים. לאחר מכן בא בעל חובו של הנהרג ותבע חובו מדמי הפיצויים ששילם הרוצח. המהר"ם שם מזכיר את דין הרא"ש (המובא גם בטור חושן משפט סימן קד), שאין בעל חוב נוטל בראוי כבמוחזק. תשלומי הפיצויים הם כ"ראוי" שהרי לא היו בירושתו בשעת מיתה. מכיון שכן, פוסק שם שלא יוכל בעל חוב לגבות חובו מתשלומי פיצויים אלו.


ולכאורה, אם תשלומים אלו ניתנים רק לקרובי הנפטר ואינם כדין ירושה, כיצד ניתן כלל לדון אודות גביית בעל חוב מכספים אלו, והרי אביהם הוא זה שחייב לבעל חוב ולא קרוביו, אלא מוכח מדבריהם שפיצויים אלו הינם בגדר ירושה ליורשי הנפטר, דהיינו כאילו הגיעו מאביהם הנרצח להם, ולכן יש לדון בזה האם בעל חוב גובה מכספים אלו חובו או לא (וכן כותב המבי"ט שם מפורש, שכספי פיצויים אלו יחולקו בין היורשים הזוכים בירושת המת מדין תורה).


נראה א"כ בנוגע לנידון דידן אודות תשלומי ביטוח חיים, שגם תשלומי פיצויים אלו יש לדונם כירושה ולא רק כתשלום לקרובי המת החיים, ויש לדון בכספים אלו כל דיני הירושה (מניעת פי שנים מהבכור תהייה בכל אופן, שהרי אם הוי כירושה, הוי ראוי, וגם בכור אין נוטל חלק בכורתו מראוי, כמובא בשו"ע חושן משפט סימן רעח סעיף ג. ואם לא הוי כירושה, ממילא אין נוטל הבכור פי שנים, שהרי דין זה הוא מדיני ירושה). ראיה זו מדברי הפוסקים מובאת בספר פתחי חושן הלכות ירושה פרק א הערה סד, אודות תשלומי פיצויים לאחר מיתה שהם כירושה.


מחלוקת האחרונים


במשנה למלך (הלכות מלוה פרק כא הלכה א) ישנה אריכות דברים אודות מעשה ביהודי שנרצח על ידי גוי ולו ארבע אחיות. עולה מדבריו שם שכספי הפיצויים שקבלו משפחת הנרצח הינם כירושה וכל הדיון הוא רק האם בעל חוב גובה מזה אם לא הוי ראוי, או שתהני תפיסתו משום שישנה מחלוקת האם גובה בעל חוב מראוי או לא. לעומתו, החזון איש (בבא קמא סימן י ס"ק טו בנידון בן נח שהרג ישראל) חולק על המשנה למלך וסובר שתשלומי פיצויים אלו לא הוי כירושה, משום שהוי רק כהסכם ליתן ליורשים מכח דיני הערכאות אך לא הוי כירושה מכח זכות הנפטר.


ע"פ הדברים דלעיל ניתן היה לומר שגם דין ביטוח חיים הניתן למשפחת המבוטח לאחר מותו תלוי במחלוקת זו, האם הוי כירושה ויחולו עליו כל דיניה, או שמא הוי רק כנתינה למשפחת הנפטר ולא מכח זכותו וירושתו של המת, וא"כ לא יחולו דיני ירושה בכספי הביטוח הנ"ל.


תשלומי ביטוח חיים – כירושה


אולם נראה שבתשלומי ביטוח חיים גם החזו"א יודה דהוי כירושה. הסבר הדברים הוא שיש לכאורה לדמות ביטוח חיים לקניה, שהרי אופן ההשתתפות בביטוח חיים הוא ע"י תשלומים חודשיים מגיל מסוים לחברת הביטוח. באותו כסף שמשלם המבוטח קונה הוא לכאורה את אותה זכות שאם יפטר מן העולם יינתן סך כך וכך למשפחתו, וקל להבין שלאחר שנפטר יועברו תשלומי הביטוח ליורשיו בתמורה לתשלום ששילם ולזכות שקנה. אפ' אם נאמר שביטוח חיים אין משמעותו קניית זכות אלא רק התחייבות חברת הביטוח לשלם למוטבי המת תמורת התשלום ששילם בחייו (והתחייבות זאת נעשית ע"פ דין תורה באופן שחלה) בכל זאת נוכל לדון זאת כירושה, שהרי יורשים המוטבים את אותה התחייבות שהתחייבה חברת הביטוח לאביהם או קרובם (ויובא להלן שיש אומרים שהוי ממש כחוב).


אולם בנידון שהובא בפוסקים דלעיל אין העובדות כך. שם רק לאחר המיתה ניתנים תשלומי הפיצויים למשפחתו. תשלומים אלו, לשיטת החזון איש, אינם כירושה, שהרי כל מהותם שניתנו רק לאחר מיתתו כפיצוי למשפחתו, אך לא היו שייכים לנפטר ולא שילם עליהם וכד' כדי שנוכל לומר שהם שלו ואותם מוריש למשפחתו כירושה.


כדברינו ראיתי גם בספר פתחי חושן (הלכות ירושה, פרק א הערה סה) שכתב כדבר פשוט שתשלומי ביטוח חיים (שלא מצויין בו שמות המוטבים, וראה להלן) הוי כירושה לכל דיניה, והוי כראוי לגבי בעל חוב ובכור (לא הביא שם הראיה או הסברא לדבריו).


רישום המוטבים בפוליסת הביטוח 


הנוסח המופיע בפוליסת ביטוח חיים שלנו מסיט לכאורה את כל הדיון לעבר נוסחת הפוליסה. המציאות כיום היא שבפוליסת הביטוח וכן בחסכונות בנק מסויימים מופיעים בדרך כלל שמות המוטבים שיזכו בדמי הביטוח או החיסכון בזמן שישלם הביטוח או הבנק את התחייבותו. א"כ נראה לומר שכאשר רשם שמות קרוביו שהם יזכו בתשלומים, הפקיע כספים אלו מדין ירושה ויחולקו הכספים לאותם מוטבים הרשומים בפוליסת הביטוח.


בדבר השאלה המהותית, איך תועיל כתיבת המוטבים בשטר הפוליסה כדי להפקיע הממון מדין ירושה. נראה לומר שמהני מדין מצוה לקיים דברי המת (דין זה מובא בשולחן ערוך חושן משפט סימן רנב סעיף ב), שאפי' בריא שצוה ומת, מצוה לקיים דבריו. ואולם דין זה מותנה שם בכך שישליש המת הסך לשליש לשם כך. ויש לומר שסכום התשלומים הנמצא כעת ביד חברת הביטוח הוי כמושלש ע"י המת לטובת המוטבים הרשומים בפוליסה (וראה בש"ך ס"ק ז וכן בסמ"ע שם שאף שלא השליש לשם כך, אלא רק צווה ליורשיו ליתן, ג"כ אמרינן ביה מצוה לקיים דברי המת. ונראה שכשכתב שמות המוטבים ויודעים היורשים למי העביר דמי הביטוח הוי כצווה להם לתת ומצווה לקיים דברי המת).


בדרך כלל המציאות היא שאדם כותב בפוליסה את שמות בניו, בנותיו, אשתו וכד'. ע"פ המובא עולה שדין פוליסה זו אינה כדין ירושה אלא כמצוה לקיים דברי המת, ונמצא שיזכו כל המוטבים בחלק שווה מאותם תשלומי ביטוח חיים, בנים ובנות יחדיו.


וראה גם בשו"ת חשב האפוד (ח"ג סימן נ) שפסק שדמי ביטוח חיים ישולמו למוטבים שלהם צווה בחייו, ומבאר שדין המבוטח עם חברת הביטוח הוא כדין מלוה ולוה, שהמבוטח מלוה לחברה מעות שתשלם לאחר מותו, והוי כמלווה אדם לחברו על מנת שיפרע לפלוני ומתחייב לאותו פלוני אפי' בלא קנין. ואפי' אם נאמר שלא הוי כהלואה, שהרי סוף סוף דמי הביטוח הם הרבה יותר ממה שמלוה כביכול לחברה, בכל זאת יועבר הכסף למוטבים מצד מצוה לקיים דברי המת, והוי כהושלש.


 


 


 


 

שלח לחבר  |  הדפס  |  הוספת תגובה נתקבלו 0 תגובות
נושאים נוספים
דעת ודין
חברה לבניית אתרים
דף הבית | אודותינו | מסלולי לימוד | שאלות בהלכה | הלכה שבועית | כתוב לנו | מפת אתר
פרשת השבוע |
מקוואות | אבלות | עירובין | נדה | שבת | איסור והיתר | קידושין | מילה וגירות |
לימודי סמיכה:
הלכות דיינים | עדות | נזקי שכנים | שותפין | שכירות פועלים | גיטין | הלוואה | דיינות:
מועדים | בר מצוה | שבת הלכה למעשה | אתיקה בעסקים | כשרות המטבח | רפואה בהלכה | לימודי הלכה: