English מפת אתר  צור קשר 
רבנות אודותינו הלכה שבועית שאלות בהלכה מסלולי לימוד דף הבית
הסמכה לרבנות הראשית
ראשי >  אנו מציעים >  שיעורי הלכה
שיעורי הלכה

הרעיון שלנו לכתיבת שיעורי הלכה נולד מתוך רצון כן לעזור למי שמתקשה ללמוד לבד או מתקשה בארגון החומר וסיכומו.

 

אנו מניחים שבתור לומד בעל רקע ישיבתי הינך יכול לגשת ללימודים ללא כל צורך בעזרה.

אין ספק שלימוד בעיון מתוך השולחן ערוך זו הדרך הטובה ביותר ללמוד, ואם אתה מוצא חברותא מתאימה - אין טוב מזה!

אז למי בעצם מתאימה התוכנית שלנו?

אברכים שלא רוצים לחרוג מסדרי הלימוד הקבועים שלהם ומעוניינים בסיכומים שיקלו עליהם בארגון החומר

אנשים עובדים שמקדישים מזמנם בשביל ללמוד הלכה, ומעוניינים בחומר מסוכם כראוי, ויש הרבה שזקוקים להכוונה כיצד ללמוד, וללא תמיכת רב - לא יוכלו לגשת לבחינות

הטינו אוזן לעשרות רבות של לומדים מציבורים שונים כדי ללמוד היטב את המלאכה ולהגיש ללומדים חומר כתוב ברמה גבוהה במיוחד וערוך בצורה בהירה ונעימה לקורא.

איך ערכנו את החומר?

החומר שלנו מחולק ליחידות לימוד קצרות, כל יחידה הינה שיעור שנאגד בחוברת בת 8 עמודים

הפלוס הגדול שבחלוקה לחוברות הוא שניתן לנייד אותה לכל מקום: לעבודה, לכולל, לישיבה וכן הלאה.

מה גם שמבחינה דידקטית חלוקת החומר ליחידות קצרות נוחה מאד ללומד ומקילה עליו לזכור את החומר באופן משמעותי

האם צריך להיעזר בספרים בנוסף לחוברות?

חשוב מאד ללמוד גם את הטור ואת הבית יוסף.

לומדים שיש להם רקע הלכתי ילמדו קודם את הטור והב"י ורק אח"כ ילמדו את החוברות בעיון, במקרה זה הן תשמשנה להם לסיכום ולחזרה.

ומי שמתקשה יותר יתחיל ללמוד מתוך שיעורי ההלכה ואח"כ יעבור לטור, לב"י ולשו"ע.

להלן דוגמא של שיעור הלכה בהלכות נדה בעריכת הרב ארז אלחרר שליט"א

הלכות נדה סימן קפ"ז שיעור 19

תוכן השיעור:

1.       סעיפי השו"ע והרמ"א

2.       כתמי דם בצדדין - מקור

3.       באיזה מקרה דבר המחבר - מחלוקת אחרונים

4.       ריפוי הפצע

5.       רופא גוי

6.       הרפואה בזמנינו

7.       הפחידוה פתאום

סימן קפ"ז סעיפים ז' - ט'

                ז. אם כל זמן שהיא בודקת בכל החורים והסדקים, אינה מוצאת כתמים כי אם במקום אחד בצדדין - יש לתלות שממכה שבאותו צד בא, וכל שכן אם מרגשת בשעת בדיקה, כשנוגעת בצד המקום ההוא כואב לה קצת, ובשאר חורין וסדקים אינה מרגשת כאב כלל.

ח. אם תרצה להתרפאות צריך שיהיה קודם שתתחזק. אבל לאחר שתתחזק, יש מסתפקים אם מותר לסמוך על הרפואה לשמש אחר כך. ויש מי שמתיר אם אמר לה רופא ישראל נתרפאת.

 ואם תראה האשה שפסק דם וסתה וראייתה ע"י  הרפואות וניכר שהועילו, יש לסמוך אף על עובד כוכבים

ט. הפחידוה פתאום ונפל ממנה חררת דם ונתרפאת, מותרת לבעלה. ואם חזרה וראתה מחמת תשמיש אפי' פעם אחת, בידוע שלא נתרפאת.

ובזמן הזה, אין מתירין ע"י רפואה זו. (הרמב"ן וראב"ד בס' ב"ה) ומיהו , אין מוציאין אותה מבעלה אחר רפואה זו, עד שתבעל ותחזור לקלקולה. (ראב"ד שם)"

 

כתמי דם בצדדין

סעיף ז

מקור דברי המחבר הוא בספר תרומת הדשן (מהר"י איסרלין, סימן מ"ז), הביאו הבית יוסף[1] , ונלמדים מדבריו שני ענינים:

1.       אם אשה בודקת את עצמה באותו מקום ואינה מוצאת דם אלא במקום אחד תולין שיש לה מכה באותו מקום.

2.       אם האשה מרגישה כאב במקום מסויים בזמן שהיא בודקת, ובשאר הצדדים אינה מרגישה כאב - יש לתלות שהדם בא מאותו מקום כאב.

באיזה מקרה דיבר המחבר?

נחלקו האחרונים באיזה מקרה דיבר המחבר:

הט"ז, דבריו הובאו לעיל, דברי המחבר מדברים במקרה שידוע שיש מכה באותו מקום, אלא שאין ידוע שמכה זו מוציאה דם.

ולשיטתו שאין תולין במכה (=אין מייחסים את הדם למכה) אלא אם ידוע שמוציאה דם, כאן כאשר יש הוכחה שהדם מגיע מאותו מקום, אף על פי שלא ידוע בודאי שבא מן המכה - תולין.

והוא הדין אם יש לה כאב באותו מקום. וכן כתב הנודע ביהודה.

רוב האחרונים למדו שהמחבר סובר כדעת הרשב"א (לעיל סעיף ה') וכמו שלמד הרמ"א בדעתו שאפילו שלא יודעת שהמכה מוציאה דם - תולין, ואם כן בסעיף זה מדובר שלא ידוע שיש כלל מכה, אלא שמתוך שמוצאת דם באותו מקום קבוע אומרים שמן המכה בא הדם. (אבני מילואים, שו"ע הרב ועוד)

למעשה, כבר כתבנו לעיל בעניין מכות ופצעים, שמנהג מורי ההוראה להצריך בדיקת אחות או רופאה, אך במקרה ואי אפשר או שלא נמצאת במקום שיוכלו לבדוק אותה יש להקל במקרה של הרגשת כאב או כשנמצא במקום אחד, אך יש לציין שזה בתנאי שלא היתה הרגשה (זעזוע אברים, או פתיחת פי המקור) שאז ודאי נחשבת טמאה מדאוריתא.

אשה שיש לה תפירות באותו מקום כגון אחר לידה  יש להקל שנחשב כמכה העשויה להוציא דם. (אבני שהם)

ריפוי הפצע

סעיף ח

מקור דברי המחבר הוא מבעל ספר התרומה שכתב, שצריך עיון אם תוכל להתרפא אחר שהתחזקה ג' פעמים, על מנת להתירה שלא תחשב כרואה מחמת תשמיש, ואפילו אם הרופא הוא יהודי ומומחה לעניין זה. וכך כתב הסמ"ג והסמ"ק.

אולם בהגהות מימוניות כתב בשם הריצב"א להתיר להתרפאות על ידי רופא ישראל, ואם נתרפאה יכולה לשמש עם בעלה, על פי דברי הרופא, כמו שמצינו בירושלמי לגבי חולה בשבת "שנאמן הרופא לומר קמיע זה מומחה וריפאתי בו שלוש פעמים"

רופא גוי

בהמשך דברי הריצב"א כתב, "אבל אין בידי להתיר על פי דיבור גוי אפילו ברופא מומחה לרבים דלא מרע נפשיה (שלא מקלקל את שמו בשקר) דקרינן ביה אשר פיהם דיבר שוא"

אכן, אם תראה האשה שפסק דם וסתה באמצעות רפואות, ואינה רואה עוד, וניכר שהועילו, נראה דיש לסמוך על הגוי, כי לדבר זה (רואה מחמת תשמיש) יש רפואה.

כמו שמצאנו בגמרא (דף ס"ו) "דהפילה חררת דם ואמר רבי נתרפאה זאת", עכ"ל.

היוצא מדברי הריצב"א שאצל רופא ישראל - סומכים על רפואתו אפילו על דיבור בלבד, ומשמשת עם בעלה, ואילו אצל רופא גוי - דוקא שראתה האשה בעצמה שפסק דמה מחמת הרפואות, אבל לא ע"י דיבור, ופסק המחבר כדברי הריצב"א להלכה.

הב"ח ביאר את דברי ספר התרומה כך, שאשה שרואה פעם אחת או פעמיים מחמת תשמיש אין ספק שתוכל לסמוך על רפואה ולשמש אחר כך פעם שלישית, שהרי אף בלא רפואה יש לה היתר לכך, אבל אם הוחזקה פעם שלישית - אז צריך עיון אם יועיל רופא להתירה לשמש בפעם הרביעית, שהרי יש לה חזקת איסור.

אך מצד שני אין הראיות הנ"ל מוכחות בודאי שבאו מחמת תשמיש, אלא יתכן שהן מן הצדדים, ועל כן  "אין ספק מוציא מידי ודאי" , ותוכל להתרפאות (שהרי הרופא נחשב כוודאי מרפא).

אמנם הוסיף הב"ח שנראה לדעתו שאם הרופא עשה רפואה זו לאשה אחרת קודם שנתחזקה ג' פעמים, ונתרפאה, יכולה אשה אחרת לסמוך על דברי הרופא אף לאחר שנתחזקה ג' פעמים, ולשמש פעם רביעית, והסכים עמו הש"ך להלכה.

הפתחי תשובה תמה על דברי הב"ח והש"ך שהתירו לאשה לשמש בפעם הרביעית על פי הוכחה מאשה שלא הוחזקה ג' פעמים, ונתרפאה על ידו, והרי אותה אשה שריפא אותה הרופא לא נתחזקה עדיין בחולי, אם כן מניין לנו שרופא זה מומחה ברפואתו, שמא היה פוסק הדם מעצמו בלא רפואה זו?!

וכן העיר החוות דעת והדגול מרבבה על דברי הב"ח והש"ך.

להלכה למעשה כתב בשיעורי שבט הלוי (ס"ק ז') לסמוך על דברי רופא מומחה שמעיד שרפואה זו בדוקה על אשה אחרת, אף על פי שלא הוחזקה מכיוון שרגליים לדבר שמועיל, ועוד על פי מה שכתב הב"ח לבאר, דעיקר דין רואה מחמת תשמיש הוא ספק, ע"ש.

הפתחי תשובה הוסיף לחדש, שהטעם שכתב הב"ח באשה שראתה ב' פעמים ונתרפאה ע"י הרופא, ולא כתוב שרפואה זו פעלה אצל אשה נוכרית אחר שראתה ג' פעמים, מכיוון שאין מביאים ראייה מגוף של גויים לגוף שלנו, מפני שהם אוכלים שקצים "וחביל גופייהו" (=הגוף שלהם חם)  שבת (פ"ו.)

הרפואה בזמנינו

כתבו האחרונים, שבזמנינו שנתחדשו אצל הרופאים שיטות לבדיקת אותו מקום, כגון: מראות פנימיות, צילומים וכד' - נאמנים דברי הרופאים, אפילו גויים, והסיבה לכך היא  שכל דבר שעתיד להתגלות ולהתפרסם - גם הגוי נאמן בו שלא ישקר.

אם כן בזמן הזה השתנה הספק בסעיף זה, שהרי המחבר וספר התרומה דברו במקרה שאין רואים את המכה, אבל היום שרואים את המכה - נאמנים, והוא הדין לעניין תרופות שהוכחו כמועילות לרפוי או לסילוק הדם בכלל שאף עליהן סומכים. (שבט הלוי, טהרת הבית)

אולם, יש לציין שלאחר כל בדיקה רפואית וכד' אם נעשתה בגלל רואה מחמת תשמיש או מחמת צורך אחר - יש להוועץ עם מורה הוראה כיצד עליה לנהוג והאם היא צריכה ז' נקיים ולכן יש לשאול את חוות הדעת הרפואית בעניין בצורה ברורה.

הפחידוה פתאום

מקור

גמרא נדה (סו.) "ההיא (אשה) דאתאי קמיה דרבי (באה לפני רבי ואמרה לו שראתה דם מחמת תשמיש) אומר ליה לאבדן זיל בעתה (אמר רבי לשמשו לך תבהיל אותה) אזל בעתה ונפל ממנה חררת דם (הלך והבהיל אותה, ונפל ממנה גוש דם מאותו מקום) אמר רבי נתרפאה זאת"

מה היתה כוונת רבי במילים נתרפאה זאת?

כשנפל ממנה צרור הדם התברר, שהדם שהיתה רואה מחמת תשמיש בא מחמת החררת דם הזאת, וכעת שנפל - שוב לא תראה.

מקור דברי המחבר הוא מדברי הרמב"ן, הביאו הטור, ועוד הוסיף המחבר שאם אחר שנרפאה חזרה וראתה שוב מחמת תשמיש, אפילו פעם אחת, חוזרת ונאסרת על בעלה, ואין לאמר שכיוון שנתרפאה הותר לה שוב לשמש ג' פעמים עד שתתקלקל  כיוון שבעת שחזרה לראות התגלה למפרע שלא נתרפאה כלל.  (בית יוסף)

ובזמן הזה אין מתירין ע"י רפואה זו

דין זה של הפילה חררת דם ונתרפאה לא הוזכר אצל רוב הראשונים, ותמה על זה הבית יוסף מפני מה לא הביאוהו, וסיים דבריו שנראה שסוברים כדברי הרמב"ן שבזמנינו אין סומכין על רפואה זו.

אולם הדרכי משה הקשה על דבריו: והרי הפוסקים הסכימו (בסעיף ב' וג') לבצע בדיקה ע"י שפורפרת ואף על פי שהרמב"ן עצמו לא התיר, מדוע כאן לא כתבוהו? אלא יש לומר שאין אנו בקיאין בדבר, ועוד דאפשר לבדוק על ידי שפופרת.

בסעיף הקודם ביארנו דין זה על פי הרפואה כיום.

ובמה שכתב המחבר "ואין מתירין אותה" כתב הש"ך ב' פירושים:

1.       כלומר שאין לעשות רפואה זו לכתחילה כדי להתירה לבעלה.

2.       אם נתגרשה ואחר כך עשתה רפואה זו אין מתירין אותה להנשא שנית עם בעל זה, אלא שאם עשתה רפואה זו בעודה תחת בעלה - אין מוציאין אותה ממנו, וכן כתב הט"ז.

פתחי תשובה כתב בשם הנודע ביהודה: מעשה באשה שבשעת תשמיש הרגישה שזב ממנה דבר לח, וקפצה בבהלה מן המטה, והיה שופע ממנה דם רב.

והסיק הפתחי תשובה, שאף על פי שבשולחן ערוך כתב דין "הפחידוה" שלא מוציאין אותה מבעלה, מכל מקום אין דעת הראשונים כן (לא הזכירו דין זה), ועוד שדוקא שהפחידוה כמעשה דגמרא מועיל, מה שאין כן בהלה כזו, ועוד שלא מיירי בשפע דם אלא בחררה.

ומכל מקום אין הדבר מצוי כיום שעל ידי פחד יפול ממנה דם.

 



[1] הזכרנו את דבריו לעיל בסעיף ה'

שיעורי הלכה

חוברות סיכום מצוינות המביאות את השתלשלות ההלכה, החל מהשולחן ערוך, נושאי כליו, ראשונים ואחרונים עד לפסיקה בת זמנינו.

תכנית לימודים שבועית

אחת לשבוע יגיעו אליך שתי חוברות לימוד בדיוור ישיר, בדואר או בדוא"ל.

תמיכת רב

צוות תמיכה נרחב של רבנים מומחים, ידריך אותך לאורך כל תקופת הלימוד וזמין בשבילך בטלפון או במייל.

מבחנים

בסיום כל יחידת לימוד תוכל לעמוד על היקף ידיעותיך ע"י מבחן מסכם, ובתום תקופת הלימודים תיגש לבחינה סופית על כל החומר.

תעודה

תעודה מטעם רבני המכון שלנו מוענקת לכל מסיים תוכנית שעבר את הבחינות בהצלחה.

שיטה יחודית

שיעורי הלכה מוגשים בצורת חוברות חוברות , עובדה שמקילה על הלומד בנשיאת החוברת לכולל, לעבודה או לישיבה.

הכנה מושלמת לבחינות הרבנות

תכנית ייחודית המכינה היטב את הלומדים לבחינות הסמיכה ברבנות הראשית.

חברה לבניית אתרים
דף הבית | אודותינו | מסלולי לימוד | שאלות בהלכה | הלכה שבועית | כתוב לנו | מפת אתר
פרשת השבוע |
מקוואות | אבלות | עירובין | נדה | שבת | איסור והיתר | קידושין | מילה וגירות |
לימודי סמיכה:
הלכות דיינים | עדות | נזקי שכנים | שותפין | שכירות פועלים | גיטין | הלוואה | דיינות:
מועדים | בר מצוה | שבת הלכה למעשה | אתיקה בעסקים | כשרות המטבח | רפואה בהלכה | לימודי הלכה: